ברונו מאיה: "יש הרבה חוסר מידע על קנאביס רפואי"

תמיד רציתי להיות רופא ומעולם לא שקלתי מקצוע אחר. ברונו מאיה, בן 35, הוא נוירולוג בבית החולים דה סאו חוסה בליסבון, אך נולד ולמד בפורטו. הוא התמסר לחקר המוח כי הוא נמשך ל"דברים מסובכים" ותמיד הולך לכיוון של אתגרים. 

הוא מאמין שאם הוא יכול לרשום למטופליו מורפיום וקטמין, הוא אמור להיות מסוגל לרשום גם צמח בטוח יותר מאופיאטים ושיתרונותיו ניכרים. מגן על הלגליזציה של קנאביס למטרות רפואיות עם הזכות לגידול עצמי והסביר לקנאפרס מדוע.

למה רפואה? כשהיית ילד רצית להיות רופא?
תמיד רציתי להיות רופא, כשהייתי ילד וכשהייתי מבוגר. אני לא חושב שאי פעם שקלתי אפשרות אחרת, נקודה.

האם יש לך היסטוריה רפואית במשפחה? מה אבא ואמא שלך עושים?
לא, אף אחד. אבא שלי נגר ואמא שלי תופרת. ואני, אני לא יודע למה, מאז שהייתי ילד תמיד רציתי להיות רופא. וזה לא השתנה כשגדלתי.

ברונו מאיה עובד ביחידת כלי הדם המוחיים בבית החולים דה סאו חוסה בליסבון. צילום: לורה ראמוס

אבל ידעתי שזה הולך להיות קשה...
כן, הייתי מוכנה פחות או יותר שחלק מהדברים יהיו קשים, אבל לקחתי את הקשיים היטב. למדתי הרבה, השנים הארוכות של הכשרה, תמיד הייתי מוכנה פחות או יותר, כי הייתי משוכנעת שזה מה שאני רוצה לעשות.

לא עלה לך, למשל, להישאר וללמוד כשהחברים שלך יצאו?
לא, זה לא עלה לי, כי תמיד הייתי בטוח ורציתי להיות רופא. ולכן, עד כמה שעלה לי בלילות האלה לא ליהנות, העובדה שידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות ביום-יום הניעה אותי להקריב את ה"קורבנות" הללו. זה דבר טוב, להקריב קורבנות, אבל היו גם לילות שיצאתי, כשלא הייתי צריך ללמוד יכולתי לצאת.

נוירולוגיה למה? כבר אהבתם או שהחלטתם רק במהלך הקורס?
במהלך הקורס עברתי כמה שלבים ותמיד חשבתי שאני רוצה לעשות משהו יותר כללי, כי אהבתי כל דבר ברפואה. אפילו אהבתי את חדר הניתוח, למרות שהייתי בטוחה מלכתחילה שזה לא משהו שיש לי ייעוד אליו, מנתח, להיות מנתח, לעבוד עם הידיים... אלא אפילו את זה אהבתי, את חדר הניתוח. לכן, כשהגיע הזמן לבחור אם אני רוצה להיות רופא כללי, לעבוד עם כל הגוף, או להתמסר למוח, שתמיד היה האיבר שהכי ריתק אותי, כי זה מסובך... אני יש לי את הבעיה הזו, שהיא אני אוהב דברים מסובכים, כל דבר מסובך הוא אתגר ואני נוטה ללכת לקראת סיכון ואתגר. הדברים הקשים הם מה שהכי מרגשים אותי וזה מה שהמוח, זה האיבר הכי מסובך שיש לנו בגוף וכנראה הכי חשוב.

[perfectpullquote align=”right” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]"לא נאמר שום דבר על קנאביס רפואי בבית הספר לרפואה"[/perfectpullquote]

האם יש עוד הרבה מה לגלות על המוח?
יש הרבה דברים לגלות על המוח, אם כי יש גם מיתוסים רבים סביב המוח, כמובן בגלל שהוא איבר כל כך מסובך. מיתוסים אורבניים כמו "אנחנו תופסים רק X אחוזים מהמוח", זה לא נכון, אנחנו בעצם תופסים את כל המבנה של המוח, אנחנו יודעים מהן הפונקציות, לפחות הפונקציות הבסיסיות ביותר של אותם מבנים, ואנחנו משתמשים ב- כל המוח. יש גם מיתוס אחר שאומר ש"אנחנו משתמשים רק בחלק מהמוח שלנו", וגם זה מיתוס. אנחנו משתמשים בכל המוח. לכל מה שקיים במוח יש סיבה להיות שם ולתפקד, בלי קשר למה שאנחנו כבר יודעים וכבר יודעים על המוח והתפקוד והמחלות. יש עוד הרבה מה לגלות, הרבה, הרבה, הרבה.

כאשר עשית את ההתמחות בנוירולוגיה, התייחסת למערכת האנדוקנבינואידית?
בנוירולוגיה כמעט לא, אני חושב שלעולם לא. אפילו בפסיכיאטריה, כשהייתי בג'וליו דה מאטוס, קרוב יותר לפסיכיאטריה, לא, אף פעם. בהכשרתי כנוירולוג, הגישה למערכת האנדוקנבינואידית הייתה כמעט אפס. כל מה שלמדתי היה ביוזמה עצמית, כל מה שלמדתי, חיפשתי, היה כולו בילוי עצמי. ואני זוכר שאפילו בשש שנות הקולג' דיברתי רק על המערכת האנדוקנבינואידית במקצוע אחד, פרמקולוגיה, וזה היה במהלך שיעור.

ברונו מאיה במשרדו בבית החולים דה סאו חוסה. צילום: לורה ראמוס

אבל המערכת האנדוקנבינואידית היא תגלית עדכנית יחסית.
כן, למרות שכבר היה ידוע שזה קיים. כשהייתי בקולג', לפני יותר מ-10 שנים, היה ידוע שזה קיים ואיזה סוג של דברים זה יכול לעשות. אולי לא הבנו את החשיבות של קנבינואידים אנדוגניים במספר דברים בתפקוד התקין של המוח, אפילו בתגובה ללחץ ומחלות, המצבים שהמוח ושאר האורגניזם צריכים להתגבר עליהם באמצעות המערכת האנדוקנבינואידית. עד לפני כמה שנים, לא היה הרבה מושג על המערכת הזו.

האם דובר על קנאביס רפואי במהלך הקורס שלך?
לא, שום דבר לא נאמר על קנאביס רפואי.

איך גילית והודעת את עצמך אז?
שוב על ידי בילוי עצמי. חקרתי מאמרים, ספרים, מחברים, ניסויים קליניים שהתמקדו מעט בקנאביס ובתכונות הפרמקולוגיות והפיזיולוגיות של הצמח. רק שזה גם עובד קצת כמו זנב בפה: אם אין לנו קנאביס רפואי מאושר, מוסדר ועובד, ברור שבתי ספר לרפואה לא רוצים להתייחס לזה, כי זו לא אופציה. ומכיוון שזה לא אופציה, זה קצת נשכח בהכשרת הרופאים, כשהמצב מונצח. מישהו צריך לשבור את המעגל הזה, מישהו צריך לעשות לגליזציה של קנאביס רפואי, כדי שאפשר יהיה לדבר עליו, לחקור, לייצר אותו וכדי שנוכל להתחיל לקיים פרקטיקה קלינית בשימוש בקנאביס. המטרה הסופית של כל זה היא לקבל רופאים בעלי ניסיון ותרגול לתת קנאביס במצבים מסוימים, בחולים מסוימים ולראות את השפעותיו. רק אז הדברים באמת ישתנו, כי רק אז רופאים ידברו על חוויותיהם, ידונו בבדיקות שמתבצעות. ורק אז החומר הזה יהיה סטנדרטי ויעשה בו שימוש בהמוניו.

[perfectpullquote align=”left” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]”אין שום דבר מבחינת פרוצדורה ברפואה שיוכנס על ידי קנאביס שלא נעשה בו כבר עם התרופות האחרות. מלבד טיפוח עצמי, כמובן" [/perfectpullquote]

מה היה המגע הראשון שלך עם קנאביס? ניסית את זה בתור נער?
כן כן. היה שלב בחיי בו התנסיתי בקנאביס פנאי לא מעט פעמים. ואז היה עוד שלב שבו הפסקתי להתנסות וזה לא היה שוב חומר שכללתי בחיי. אני עדיין לא כולל את זה היום, השימוש שלי כרגע הוא 0%.

בדיוק דיברנו על מחקרים מדעיים, אתה זוכר איזה היה המחקר הראשון שנתקלת בו או מאיפה התחילה הסקרנות הזו לקנאביס רפואי?
זה קשה... אני זוכר שכשהייתי בקולג' והמקצוע של פרמקולוגיה דיבר על המערכת האנדוקנבינואידית, הלכתי באלכסון לקרוא מחקר על השפעות הקנאביס על חולי איידס.

באיזו שנה זה היה?
זה היה ב-2003/2004... קראתי על ההשפעות החיוביות של קנאביס בהגברת התיאבון, במלחמה באנורקסיה וזהו, זה בעצם: הקנאביס עזר לחולי איידס לא להיכנס לקצ'קסיה, לא לאבד יותר מדי מסת שריר, כי זה הגביר את התיאבון שלהם. המחקר היה רק ​​זה, לא היה בו שום דבר יוצא דופן, הוא לא אמר כלום על דברים שכבר מדברים עליהם היום, על תכונות הקנאביס.

ומאז ואילך, גילית דברים אחרים?
כן, כמו שגם שאר העולם גילה את זה, נכון? התפרסמו כמה דברים, במיוחד בשנים האחרונות. קנאביס באפילפסיה, טרשת נפוצה וסדרה של מחלות נוירולוגיות כרוניות וההשפעות החיוביות שיש לו על אנשים מסוימים. עקבתי אחרי קנאביס באותו אופן שבו אני עוקב אחר כל חומר אחר, תרופה או טיפול לחולים נוירולוגיים.

ברונו מאיה בראיון לקנאפרס. צילום: ניקו סאקו

האם מטופל אי פעם שאל אותך על קנאביס רפואי?
פעם, מטופל שאל אותי על קנאביס רפואי. בהזדמנות שניה, מטופל שלא היה שלי, אבל ליוויתי אותו בתקופת מעבר, הכין את הקנאביס שלו. הוא היה חולה בטרשת נפוצה, הוא גידל והשתמש בקנאביס משלו, והוא היה מרוצה לחלוטין מההשפעות שיש לקנאביס עליו. הוא השתמש בקנאביס בעיקר בגלל ספסטיות השרירים שלו, עם טרשת נפוצה היו לו קשיים רבים, רבים אכן, והוא היה צעיר בשנות ה-40 לחייו. אבל הוא הרגיש מאוד שמח, הוא אמר שבמקרה שלו הקנאביס חיובי כי הוא לא צריך להצדיק שום דבר לרופא והוא יכול לבחור את המינון, התדירות והזמנים שבהם נטל קנאביס. מכיוון שהוא זה שהחליט, זה גרם לו להרגיש שליטה בחומר: אני יודע מתי אני צריך אותו, אני יודע מתי אני לא צריך אותו. בנוסף, הוא סיפר כי אינו חש תלות כלשהי וכי הוא בילה תקופות ארוכות ללא עישון קנאביס, אם כי היו תקופות בהן נזקק ליותר. מה שהוא אמר לי זה: אני מרגיש בשליטה על החומר הזה, אני מרגיש בשליטה על התסמינים האלה שהחומר הזה משתפר, כי לא אתם הרופאים הם ששולטים במינונים, מרשמים וכו'. זה עבורי היה כמו גילוי על הפוטנציאל של גידול עצמי של קנאביס טיפולי.

הרופא. חוויאר פדרזה אמר לנו בראיון שטיפוח הרפואה של עצמו הוא טיפולי.
בְּבִירוּר! וזה מה שהבחור הזה הדגיש, את נושא השליטה וקבלת ההחלטות לגבי מתי אני מרגיש טוב יותר או רע ומתי אני צריך יותר או פחות קנאביס כדי לשלוט בתסמינים. יש לכך השפעה טיפולית ברורה, שהיא הרבה יותר גדולה מהעובדה שמטופל נוטל תרופה שהוא אינו יודע היטב מהי, שהוא יודע רק את השם המסחרי, שנרשם על ידי רופא, שאינו יודע. מדוע המינון הוא זה ולא אחר... לכן, ידע, שליטה והשתתפות בהחלטה הטיפולית של החולה עצמו - וזה כבר יותר מוכח - בכל מחלה משפרת את הדבקות הטיפולית ואת התוצאות. גידול עצמי הוא נקודת יתרון לטובת קנאביס. למרבה המזל, תהיה תרופה שיכולה להועיל לאנשים מסוימים והם יכולים לגדל אותה בבית. זה מה שגם נהדר בקנאביס, שאנשים יכולים גם לייצר את התרופה שלהם.

[perfectpullquote align=”right” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]” לקנאביס יש יתרון לדעת שאין מנת יתר. יש עוד חומרים שלא נותנים מנת יתר, אבל לא הרבה"[/perfectpullquote]

דיברתי על טרשת נפוצה למשל, בידיעה שזו אחת הפתולוגיות העיקריות שיכולות להועיל מקנאביס רפואי, כלומר בשליטה בספסטיות. אני מתאר לעצמי שחייבים להיות כמה חולים עם טרשת נפוצה. האם אי פעם דיברת איתם על קנאביס כחלופה לתרופות?
לא בהיותי זמין, אני נוקט בגישה שיכולה להתפרש אפילו כפטרנליסטית. במובן מסוים, אני מעריך את המטופל שעומד מולי ואני רואה מה תהיה ההזדמנות לדבר איתו על זה. כלומר, ישנם מטופלים מסוימים שמכיר אותם, אני יודע שאני לא מרוויח כלום מלדבר על קנאביס, כי אני יודע שהם אנשים שלא רוצים, אין להם אפשרות, או שיש להם דעות קדומות, או שלעולם לא יקחו. כל דבר לא חוקי. או שהם לא רוצים לחפש קנאביס בשוק השחור או להסתבך בכל סוג של רשת סחר, או לטפח משהו שעלול לגרום לך לבעיות. לכן, השימוש בשיפוט האישי הזה, שהוא מעט פטרנליסטי, אני מודה, שלא לדבר על קנאביס לחלק ניכר מהמטופלים, מבוסס כמובן על מה שהוא השיפוט האישי שלי, בוודאי מוטה, דעות קדומות וכו'. ואז יש מטופלים אחרים שבהם אני יכול להיות פתוח לדבר על כל מה שאני רוצה, ועם המטופלים האלה אני מדבר. ולצערי הרוב - לצערי או למרבה המזל, אני עדיין לא ממש יודע - את הרוב המכריע של התגובות שאני מקבל מהמטופלים שיש לי הזדמנות לדבר איתם, אם בגלל שהם שאלו או הציגו את הנושא בשיחה, רוב אנשים אלה בסופו של דבר לא מעבירים את הרעיון של צריכת קנאביס. הסיבה לכך היא החסמים הקיימים בהשגת החומר, משום שהם מסתכנים להיתפס עם כמות שאינה חוקית, להיות מואשמים בהחזקה או סחר בסמים. אם היה קנאביס זמין בפורטוגל, הם בהחלט היו מנסים את הגישה הזו, אבל מכיוון שהיא כרוכה בהשקעה אישית רבה, הם מעדיפים שלא. זה מה שאני מפרש.

ברונו מאיה ביחידת כלי הדם המוחיים של בית החולים דה סאו חוסה, שם עבד מאז והתמחה בנוירולוגיה. צילום: לורה ראמוס

מבחינת נוירולוגיה, מהן הפתולוגיות שבהן היתרונות כבר הוכחו?
יש הרבה. מכיוון שקנאביס פועל או משפר ספסטיות, הדבר מרמז שניתן להשתמש בו במגוון רחב מאוד של מחלות נוירולוגיות. ספסטיות היא סימפטום לנזק נוירולוגי, ולכן ישנן מספר מחלות נוירולוגיות הגורמות לספסטיות, החל משבץ מוחי - שבשלב הכרוני גורם לספסטיות רבה - ועד לפגיעות בחוט השדרה שנגרמו מטראומה לעמוד השדרה, טרשת צדדית אמיוטרופית, ועוד סדרה של מחלות ניווניות מצבים נוירולוגיים שבגלל שהם נותנים ספסטיות יכולים להפיק תועלת מקנאביס. ואז יש אפילפסיה, שהיא אחת החדשות הגדולות בשנים האחרונות. ישנם מחקרים ודיווחי מקרים שבהם אנשים עם אפילפסיה שקשה לשלוט בהם הפחיתו מאוד את ההתקפים היומיומיים שלהם עם קנאביס. ברור שאי אפשר להכליל את זה על כל האפילפסיות, אבל נראה שבמקרים מסוימים קנאביס מפחית בבירור את מספר ההתקפים היומי. ילדים עם מחלות ניווניות קשות, שבהן חמש תרופות לרוב אינן מספיקות כדי לשלוט בהתקפים, שיפרו את איכות חייהם כשהחלו לצרוך קנאביס או נגזרות, כגון שמן קנבידיול (CBD) וכו'. זה לבדו נתונים פנטסטיים. כי לילדים עם מחלות קשות מאוד יש איכות חיים נוראית, הם וכל המשפחה סביבם. רבים מהילדים הללו הרוויחו בבירור מהכנסת קנאביס טיפולי.

בישראל עורך נוירופדיאטר ניסוי קליני עם 120 ילדים אוטיסטים. בניסויים שעשה עם אפילפסיה, הוא ידע של-30% מהילדים עם אפילפסיה יש גם צורה כלשהי של אוטיזם, ובסופו של דבר הוא גילה שקנאביס גם משפר את תסמיני האוטיזם. נראה שלניסויים הללו יש תוצאות מבטיחות מאוד. האם זו יכולה להיות מהפכה, בהתחשב בכך שיש יותר ויותר ילדים אוטיסטים?
זה יכול, גם אנחנו לא ממש יודעים מה זה, כי עד סוף המבחן אנחנו לא ממש יודעים מה משפר את הילדים האלה. בואו ננסה להבין ונראה ככל שיעבור הזמן. ברור שזו לא תרופה לאוטיזם, זה כבר ידוע מלכתחילה.

[perfectpullquote align=”left” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]”יש אנשים שמעשנים קנאביס או שותים אלכוהול או עושים קפיצות בנג'י או נתונים ללחץ עז. לפתח פסיכוזה או סכיזופרניה. קנאביס הוא רק טריגר, אבל זה יכול להיות כל דבר אחר"[/perfectpullquote]

הרופא הזה דיווח, למשל, על מקרה של ילד אוטיסט לא מילולי שהתחיל לדבר בגיל 11, לאחר מספר חודשים של שימוש בשמן CBD. כמה עיתונים דיברו על ניסים... האם אתה מאמין ב'ניסים' כאלה או לא?
זה פנטסטי, אבל לא, כמובן שאני אף פעם לא מאמין בניסים. אני חושב שהאתגר קדימה הוא לנסות להבין מדוע קנאביס עובד עבור אנשים מסוימים ולא עבור אחרים. למה זה עובד בכל כך הרבה מחלות, למה זה עובר מאוטיזם לגירוי תיאבון, למה זה עובד במגוון כל כך רחב של מחלות ולמה זה עובד טוב יותר אצל אנשים מסוימים מאשר אצל אחרים. מנסים להבין מהם המאפיינים הגנטיים והאישיים של כל אחד מאיתנו שגורמים לנו להגיב פחות או יותר לקנאביס.

זה קשור גם לנטייה השונה של כל אדם, כי כל מוח הוא שונה ומגיב אחרת, תוך התחשבות גם בהיסטוריה האישית של כל אחד. אבל זה גם קשור למספר הפרופילים השונים של צמח הקנאביס עצמו, שיכולים להיות לו וריאנטים גנטיים רבים.
זה עוד אתגר. הבן איזה סוג של פרופיל צמחי המתאים ביותר לכל אדם ולכל פתולוגיה. זה לא רק להבין אם האדם מרוויח מקנאביס, באופן גלובלי, אלא גם להבין אם יש פרופילים של הצמח שמתאימים יותר לאדם זה או אחר. זה אתגר גדול מאוד שמצפה לנו, ללא ספק. אבל אם נהיה כנים ופרגמטיים, זה כבר קורה עם תרופות אחרות. מטופל עם פסיכוזה או סכיזופרן יגיב בהכרח טוב יותר או רע לאנטי פסיכוטיות שונות ולפעמים אתה יודע רק על ידי ניסוי. לפעמים אתה עושה טעויות וצריך להתנסות. כל מה שאפשר לעשות עם קנאביס טיפולי וכל האתגרים האלה של אינדיבידואליות, נטייה גנטית, סביבה, פרופיל צמחי, מינון וצורת מתן, זה כבר קיים עם תרופות אחרות. אין שום דבר חדש מבחינת נהלים ברפואה שהקנאביס מכניס שאינו נמצא בשימוש כבר בתרופות אחרות. מלבד טיפוח עצמי, כמובן.

צילום: לורה ראמוס

גם בגלל שאין מינון קטלני של קנאביס, אבל אפשר למות בנטילת מספר כדורי שינה, הנרכשים בקלות בבית מרקחת. איך זה מוסבר?
יש מספר מסוים של חומרים שבעודף לא פוגעים, או לפחות לא גורמים למוות או למחלות קשות. קנאביס הוא אחד מהם, מה שאומר שאנחנו צריכים להיות הרבה פחות מודאגים מקנאביס כאשר הוא הופך זמין מאשר לגבי תרופות רבות אחרות שכבר קיימות ונמכרות בסופרמרקטים. לקנאביס יש את היתרון הזה, לדעת שאין דבר כזה מנת יתר. יש עוד חומרים שאי אפשר לתת להם מנת יתר, לא הרבה, אבל הם קיימים ולמרבה המזל קנאביס הוא אחד מהם.

אז למה יש כל כך הרבה התנגדות, אפילו בתוך הרפואה? איך עמיתיך מגיבים לנושא הקנאביס הרפואי?
זה דעות קדומות ובורות טהורים, נקודה. אין אפילו ניתוח נוסף אפשרי. זה כמו שאמרתי בהתחלה: אם קנאביס לא זמין, זה לא ילמד לאנשי מקצוע בתחום הבריאות במכללות. לפיכך, גם אנשי מקצוע בתחום הבריאות אינם משקיעים בידע הזה, כי הוא אינו זמין, ולכן הוא לא מעניין אותם כי אין לו יישום בחיי היומיום שלהם. זה מייצר בורות ומעגל קסמים של בורות ודעות קדומות, מה שמוביל לכך שאנשים פשוט לא רוצים לדעת שהאופציה קיימת, שקנאביס הוא חומר כמו כל חומר אחר ושיכולות להיות לו השפעות חיוביות על הגוף. למעגל הקסמים הזה מתווספת הדעה הקדומה החברתית הרגילה שקנאביס הוא סם ויש לו קונוטציה שלילית. רופאים רגישים, הייתי אומר רגישים מאוד, לדעות קדומות חברתיות שכבר קיימות.

בעבודתך היומיומית, אתה מעלה או העלית את נושא הקנאביס עם עמית?
התייחסתי לזה כמה פעמים. התייחסתי לזה כמה פעמים, ולמעשה, כשאני יושב לנהל דיון רגוע עם כל קולגה ואנחנו מתחילים להתווכח קצת לעומק על הנושא הזה, אני לא מוצא טיעוני נגד מעולים למה שאני חושב. רוב הקולגות שלי בסופו של דבר מודים שהם באמת לא מבינים למה קנאביס רפואי לא קיים. כלומר, אני חושב שקל בימינו לשכנע רופא שקנאביס רפואי צריך להיות זמין. מעולם לא היה לי קושי גדול לעשות זאת, ואף פעם לא נתקלתי במכשולים גדולים.

אבל האם יש חוסר מידע?
חסר הרבה, הרבה, הרבה מידע. למעשה, זו הבעיה.

ברונו מאיה מאמין שאם הוא יכול לרשום אופיאטים למטופליו, הוא אמור להיות מסוגל לרשום גם קנאביס רפואי. צילום: לורה ראמוס

אבל האם אתה חושב שרופאים נוטים ללמוד יותר על קנאביס רפואי?
אני חושב כך. כיום רוב הרופאים הבינו שקנאביס יתקדם ושהוא יהפוך לזמין. במוקדם או במאוחר הרופאים יצטרכו לדעת, לדעת מה זה ומה זה כרוך, ויצטרכו להבין אם עליהם להשתמש בזה או לא. אז אני חושב שזה הולך להיות מסלול מהיר וקל יחסית, יותר מאשר מסלול ויסות הקנאביס, בהחלט.

כי עמוק בפנים רופאים רושמים כל יום חומרים אחרים, הרבה יותר מסוכנים.
יש לנו בשוק סט חומרים, ממוסחרים, המשמשים כל יום את הרופאים, שהם חומרים שבניגוד לקנאביס, יש להם לא רק מנת יתר אלא גם תת-מינון, כלומר, יש להם טווח טיפולי צר מאוד, שבהם מינון, אם הוא יורד מדי זה לא עושה כלום, אם הוא עולה מדי זה יכול להוביל למוות. חומרים אלו נמצאים בשימוש בבתי החולים שלנו, במרכזי הבריאות שלנו ונמכרים על ידי בתי מרקחת, כך שאף אחד מהם אינו חוקי. אנחנו מדברים על חומרים כמו פנטניל, שהוא בעיה בארצות הברית, בשימוש נרחב בטיפול נמרץ שבו עבדתי כמה שנים. זהו אופיאט, ממשפחת המורפיום, המתואר כעוצמתי פי 100 מהרואין. לכן, יש לזה לא רק פוטנציאל להרגעה או לשיכוך כאבים, אלא גם פוטנציאל לתלות או תופעות לוואי. אבל אנחנו משתמשים בזה וזה חוקי. לנו הרופאים אין הגבלות גדולות על השימוש בפנטניל אצל אנשים, עלינו רק למלא טופס מרשם מבוקר פשוט ללא הצדקה רבה.

[perfectpullquote align=”right” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]”אני חושב שקל לשכנע רופא שקנאביס רפואי צריך להיות זמין. רוב הקולגות שלי בסופו של דבר מודים שהם באמת לא מבינים למה קנאביס רפואי לא קיים"[/perfectpullquote]

בנוגע ל-Sativex, התרופה היחידה המבוססת על קנאביס מורשית בפורטוגל, מה התהליך לרישום למטופל בפורטוגל?
Sativex ניתנת על ידי בית המרקחת של בית החולים, אבל רישום Sativex הוא הרבה יותר מורכב מאשר Fentanyl, למשל. Sativex בסופו של דבר נופלת לקבוצה של חומרים בשימוש מועט, שמסופקים רק בבתי מרקחת של בתי חולים, ואשר דורשים טופס שעל הרופא להגיש כדי להצדיק קלינית מדוע הוא רוצה להשתמש ב-Sativex על אותו מטופל.

זה לא קורה עם רוב האופיאטים.
לא. קטמין, למשל, ספיישל K משמשת הרבה כסם פנאי, אבל זה קיים בבית החולים ואני לא צריך למלא טפסים כדי להגיש בקשה. אגב, אני משתמש בקטמין במכונית INEM כשאני ברחוב, אבל לקטמין יש שורה של תופעות לוואי: הוא מעלה לחץ תוך גולגולתי ויכול לגרום לנזק נוירולוגי בלתי הפיך. אבל חוץ מזה, עדיין יש לנו את החומרים היום-יומיים שאינם צריכים אפילו מרשם רפואי, כמו אקמול או איבופרופן, הנמכרים ללא מרשם בבית המרקחת. ראיתי אנשים במצבים חמורים מאוד בגלל צריכה של ברופן או בן-יורון. ברור שאין להם השפעות שליליות על רוב האנשים, אבל אנשים מסוימים יכולים לחוות תופעות לוואי חמורות מאוד, שעלולות אפילו להוביל למוות. אקמול, למשל, מעל מינון מסוים עלול לגרום לאי ספיקת כבד ולהעמיד אנשים במצב של צורך להשתלה. רוב האנשים מופתעים כשאני אומר שזה רק שישה כדורים של בן-אורון, אבל שישה כדורים שנלקחו בבת אחת עלולים להוביל לאי ספיקת כבד אצל כל אחד מאיתנו. ואז יש קבוצה של חומרים שהם כמו קנאביס. מכיוון שהם בשימוש מועט ומכיוון שהם נשפטים על ידי רופאים, רוקחים ומוסדות כמסוכנים (יותר מפנטניל), יש צורך שהרופא יצדיק מדוע הוא רוצה להשתמש בחומר זה באותו מטופל.

אבל זה נראה כמו הנחה שגויה. האם פנטניל לא מסוכן יותר?
בְּדִיוּק. ברור שזו הנחה שגויה, אבל במקרה הזה אני חושב שזה קשור גם לכך שהחומר אינו זמין ואינו לא חוקי. כלומר, מה שעובד כאן הוא בבירור דעה קדומה והחוק שקיים היום.

האם רשמת פעם סטיבקס?
לא, כי אף פעם לא הייתה לי אפילו הזדמנות לבקש את זה. אבל גם אין לי כל כך הרבה מטופלים שצריכים לעשות את זה.

ביחידת כלי הדם המוחיים של בית החולים דה סאו חוסה. צילום: לורה ראמוס

אחד הטיעונים נגד הלגליזציה של קנאביס הוא הרעיון שמעשנים יכולים לפתח פסיכוזות או אפילו סכיזופרניה.
כן, רוב הפסיכיאטרים מנסים לדון בשאלה הזו, האם הקנאביס עצמו גורם לפסיכוזות או סכיזופרניה או שזה בגלל שכבר יש נטייה. אבל זה דיון שהייתי אומר שהוא כמעט מגוחך, כי ברור שיש אנשים מסוימים אשר מעשנים קנאביס או שותים אלכוהול או קופצים בנג'י מגשר או נתונים לכל מצב מלחיץ עז אחר בחייהם, לפתח פסיכוזה או סכיזופרניה, ללא קשר מהו ה"טריגר". קנאביס זה בדיוק זה, זה רק טריגר, זה גירוי לפתח סכיזופרניה.

אבל האם זה יכול להיות משהו אחר?
זה יכול להיות כל דבר אחר. כל מצב מלחיץ בחייו של אדם יכול לעורר סכיזופרניה. לא ידוע אם האדם שיש לו תמונה של סכיזופרניה המופעלת מקנאביס יפתח אותה בדרך אחרת, אך לא ניתן להוכיח זאת. אף אחד לעולם לא יידע אם לאנשים יש נטייה או לא, כי אולי יש מספר אנשים שחיים כל חייהם עד גיל 70 או 80 מבלי שיהיו להם אפיזודה פסיכוטית כי מעולם לא היה להם את ה"טריגר" ולא כי הם עשו זאת. אין את זה. הנטייה. במילים אחרות, זה מגוחך לקיים את הדיון הזה בשאלה האם קנאביס גורם לסכיזופרניה או לא, זה לא הגיוני, כי פשוט לא ניתן להוכיח זאת באופן אובייקטיבי.

בתרחיש של לגליזציה של קנאביס רפואי, מה יהיה המצב האידיאלי עבור אנשים לקבל גישה לקנאביס?
המצב האידיאלי תמיד יכלול טיפוח עצמי. אני חושב שטיפוח עצמי חשוב מאוד, מכיוון שהוא נותן לאנשים שליטה על המחלה שלהם, על הסימפטומים שלהם ועל החומר שהם נותנים בגוף שלהם. זו בעיני נקודת כבוד, הייתי אומר, שקנאביס רפואי תמיד כולל טיפוח עצמי. מצד שני, במקרה של אנשים שלא רוצים לטפח ושיצטרכו לקבל גישה לקנאביס בדרך אחרת, אני חושב שצריך לייצר קנאביס כאן בפורטוגל. אנחנו כבר מייצרים קנאביס בחו"ל, אנחנו צריכים להתחיל לייצר לעצמנו, עם כל מיני יתרונות, מנקודת מבט כלכלית ועד חברתית. לאחר מכן, אני חושב שקנאביס צריך להיות זמין בבתי מרקחת בקהילה. למה אני אומר את זה? כי הולך להיות ויכוח גדול אם קנאביס הולך להיות זמין בבתי מרקחת של בתי חולים או אם הוא יהיה זמין גם בבתי מרקחת בקהילה. אם יש לנו קנאביס רפואי רק בבתי חולים, זה יהיה בגלל שהטיעון הושג שיש צורך לשלוט בחומר בצורה הדוקה יותר, אחרת אנשים מתעללים בו יותר, וזה טיעון שאני לא מסכים איתו. אני חושב שאנשים הם מבוגרים וצריכים להיות אחראים, צריך ליידע אותם כדי שהם יוכלו לבחור איזה סוג של צריכת קנאביס הם רוצים לעשות. אם קנאביס זמין בבתי מרקחת קהילתיים, אז הטענה ניצחה שאנשים הם מבוגרים אחראיים ושיש להם את הזכות לקבוע בעצמם מה הם מכניסים לגוף שלהם. זו הסיבה שאני דוגלת בכך שהקנאביס יהיה זמין בבתי המרקחת.

[perfectpullquote align=”left” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]”השליטה וההשתתפות של המטופל בהחלטה הטיפולית עצמה משפרת את התוצאות וזה יותר ממוכח . טיפוח עצמי הוא נקודת פלוס לטובת קנאביס"[/perfectpullquote]

באיזו צורה?
בכל הצורות, לא רק נגזרות ותרופות המופקות מקנאביס, אלא גם העשב עצמו. זה כנראה יהיה קשה, אני לא יודע איך לעשות את זה בפועל, אני לא יודע אם כל בתי המרקחת צריכים לספק קנאביס או לא צריך להיות בתי מרקחת פיילוט שמפיצים קנאביס בשלב ראשון. רוקחים יזדקקו למידע והכשרה על הזנים הרבים של הצמח, ההבדלים ביניהם וכיצד ניתן לתת אותם. ואת זה, לפחות בשלב הראשון, קשה לעשות בכל בתי המרקחת בארץ.

ואיך הם עומדים לענות על הצרכים של אנשים לפרופילים שונים של קנבינואידים?
יהיה צורך במאמץ משותף של הרשויות והמוסדות, כלומר INFARMED והמנהל הכללי לבריאות (DGS), שיצטרכו לעשות הרבה מחקרים ולהוציא שורה של נהלים, הנחיות. הם יצטרכו לייעץ לא רק לרופא לרשום, אלא גם לרוקח לרוקח ולמטופל עצמו לצרוך. יצטרך להיות הרבה מידע ואני חושב שזו צריכה להיות כמובן באחריות רשויות הבריאות. לכן, ה-DGS יצטרך בסופו של דבר לפרסם הנחיה, הנחיה קלינית, שבה הקריטריונים למתן קנאביס מפורשים, בהתבסס על ראיות ברורות כיצד זה נעשה, מה ההליך, מהן התוויות נגד, תופעות לוואי, וכו ' מצד שני, מהם סוגי הזנים השונים של הצמח הקיימים ובאילו אנשים הם יכולים להועיל. INFARMED, בתורו, חייב גם לאשר, לווסת ולפקח על ייצור והפצה. אני לא בטוח איך זה ייעשה, יהיה שלב שבו נהיה תלויים ברצון של המוסדות והרשויות האלה שזה ייושם בצורה נכונה ויעילה, אבל אף אחד לא רוצה שזה מיושם בצורה לא נכונה, לא מלאה או ללא השגחה.

זה ייקח זמן.
זה ייקח קצת זמן. הזמן במצבים אלו הוא תמיד פוליטי, כלומר תלוי אך ורק ברצון המעורבים. אם הרצון של המעורבים יהיה גדול, המוסדות הללו יטפלו בזה במהירות. ואני תמיד נותן את הדוגמה של הפסקת הריון מרצון (IVG), לפני 2007 ומשאל העם. לאנשים רבים היו ספקות וחששות לגבי היישום, הם עוררו קשיים, מכשולים רבים, הכל הולך להיות קשה מאוד וייקח הרבה זמן, נצטרך להכשיר הרבה רופאים, הרבה אחיות ומוסדות רבים... ובעוד חודשיים היה לנו ה-IVG שעבד ברוב חלקי הארץ. זה קרה כי היה רצון, לא רק פוליטי, שזו מציאות ושזה מהיר, אלא גם רצון של אנשי מקצוע ומוסדות בריאות לגרום ל-IVG לתפקד במהירות. זה מה שיקרה עם קנאביס.

ברונו מאיה בראיון לקנאפרס. צילום: ניקו סאקו

ובניגוד למה שחשבו, שמספר ההפלות יגדל, קרה בדיוק ההיפך. מספר ההפלות ירד.
בדיוק, מופחת. אבל זה תמיד המצב בכל נושא וזה יהיה בקנאביס. אנחנו מסתכלים על הולנד או מדינות אחרות שבהן קנאביס חוקי, לא רק לשימוש רפואי אלא למטרות פנאי, ואין להם בעיה עם שימוש מוגזם בקנאביס, זה לא קיים. כשמשהו אסור, כשמשהו נעשה בלתי חוקי או כשמכריזים מלחמה על משהו, הבעיה בדרך כלל רק מחמירה.

האם זו בעיית האיסור?
הבעיה באיסור הוא שזה לא עובד, זה הכל. האיסור כשל בהכל, זה פשוט ככה, וזה לא ויכוח, אלו עובדות. יהיה זה במלחמה בסמים, יהיה זה במלחמה בהפלות, יהיה זה במלחמה באמצעי מניעה, מה שלא יהיה, האיסור תמיד הפסיד, זו עובדה. זה לא ויכוח, זו עובדה.

במקרה של צעירים, למשל, יש מחקרים שאומרים שהמוח נוצר עד גיל 21 ולפיכך לא כדאי לצרוך קנאביס לפני גיל זה. לְאַשֵׁר?
המוח תמיד בהתהוות לאורך החיים, אך ההתפתחות עד לבגרות המוקדמת מואצת יותר ולכן עשויה להיות רגיש יותר להשתנות על ידי גורמים חיצוניים. יתכן שקנאביס או צריכה מופרזת של קנאביס משנה את התפתחות המוח, אך כל זה לא הוכח באופן סופי. יש חשד, וסביר לחשוב כך, שצריכה מופרזת של קנאביס משנה את התפתחות המוח, אך צריכה מופרזת של אלכוהול בגילאים צעירים משנה גם את התפתחות המוח. חשיפה לאוויר רעיל במיוחד, כמו האוויר שנושמים בניו דלהי, למשל, ובמטרופולינים רבים אחרים ברחבי העולם, בהחלט משנה את התפתחות המוח של אנשים צעירים יותר. לכן, כל מה שנצרך בעודף יכול לשנות את התפתחות המוח.

[perfectpullquote align=”right” cite=”” link=”” color=”” class=”” size=””]"כשאתה אוסר משהו, כשאתה עושה משהו לא חוקי, או כשאתה מכריז מלחמה על משהו בדרך כלל הבעיה רק מחמיר"[/perfectpullquote]

מה הייתם אומרים לנער שרוצה לנסות קנאביס?
סביר להניח שאבקש ליידע אותך מהו קנאביס, למה לצפות מההשפעות כשאתה מעשן בפעם הראשונה, לא לפחד, איך להתגבר על מצבים או בעיות שעלולות להיווצר וכיצד תוכל לשלוט בשימוש בקנאביס. אני מעדיף שהמתבגר יודיע על הכל, כי שום דבר שאני יכול לעשות לא ימנע ממנו לצרוך קנאביס אם הוא רוצה. שום דבר לא עצר אותי כשהייתי נער והשתמשתי בקנאביס, למה לעזאזל לי לעצור אחרים? מה שאני מקווה זה שיש להם מספיק מידע כדי לא לשים את עצמם בסכנה ולעשות את הבחירות שלהם.

איך אתה מדמיין את פורטוגל בעוד חמש או עשר שנים, בתרחיש של לגליזציה? 
כשאנחנו רוצים לעשות משהו טוב, אנחנו עושים אותו טוב. אני חושב שאם רשויות הבריאות מוכנות לעשות רגולציה יעילה, עם הנחיות יעיל לשימוש בקנאביס רפואי, ואם יש מספיק מידע זמין לרופאים, אני חושב שתוך זמן קצר נוכל שזה יעבוד וטוב. אני מקווה שחמש או עשר שנים מהיום זה יעבוד טוב עבור רוב האנשים. בהחלט יהיו בעיות נגישות, הנושא הגיאוגרפי יהיה חשוב והנושא החברתי גם כן, אבל בסך הכל, מבחינת המסה הגדולה, אני חושב שנצליח ליישם את זה. דבר מוזר במדינה שלנו הוא שבתחילה יש לנו הרבה קשיים ומכשולים רבים מצד אנשי מקצוע בתחום הבריאות באישור משהו, אבל כשזה סוף סוף מיושם, פתאום כל אנשי המקצוע האלה נמצאים בצד השני, הם הראשונים והמובילים.

אתה חושב שזה יקרה עם קנאביס?
אני רוצה להיות מופתע מהחיוביות ואני מקווה שזה יקרה. אני מקווה שיש מספר אנשי מקצוע, כולל רופאים, שרוצים לרשום וללמוד קנאביס אצל המטופלים שלהם.

בעוד חמש שנים, הקנאביס כבר יהיה מנורמל. האם אתה חושב שכפי שקרה בהפלות, הדעות הקדומות כבר יצטמצמו?
אני חושב כך. יש לנו הכל כדי לעבוד טוב ואם זה עובד טוב, דעות קדומות נעלמות.
________________________________________________________________________
תמונה מומלצת: לורה ראמוס